ויאטנם: SAPA -Cat cat, Lao Chai, Ta Van vilages

זהו, נחתנו בויאטנם, בהנוי, הוצאנו ויזה בשדה (50 דולר בנוסף ל-120 שח ששילמנו לאחד עבור הבקשה בארץ). ישנו לילה במלון ובשבע בבוקר עלינו על אוטובוס לסאפה (מקובל לעשות את הדרך ברכבת, אבל זה ארוך יותר ויקר הרבה יותר). הגענו בצהריים לסאפה ומיד קופצות עלינו מדריכות מקומיות. לנו כבר חיכתה מדריכה מקומית מבני שבט המונג השחורים, שהם המיעוט האתני הגדול באיזור, שהמתינה לנו עם שלט.

הורדנו את הדברים במלון ויצאנו לכפר Cat Cat של בני השבט המונג השחורים. היה ערפל כבד ולא ראינו את הנוף כלל. בתי הכפר עשויים מבוץ, במבוק וסכך, ומוקפים מיכלים של נוזל בצבע כחול כהה המשמש לצביעת בגדיהם.

הכפר ממוסחר מאוד ומלא דוכנים לממכר תכשיטים, צעיפים, תיקים מוזכרות. ירדנו למפל שלמרגלות הכפר, ששמו המשובש מצרפתית הוא Cat Cat.

למזלינו, זכינו לראות הופעת ריקוד של להקת מחול מקומית. היה אוטנטי, צבעוני ומעניין.

חזרנו במונית למלון. יצאנו להסתובב ברחובות שמסביב למלון. למעשה זהו שוק אחד גדול של חנויות לממכר ציוד תרמילאים של North Face, (אמיתי או מזויף? לא יודע, כנראה חלק וחלק), מסעדות ומכוני מסאז' במחירים מצחיקים של 30 שח לכל הגוף. היה קר מאוד, אבל במסאז' יש סדין חימום ששומר על חום המיטה. היה נפלא. אח"כ קנינו ערמונים חמים ישר מהאש וירקות לארוחות הכשרות שלנו...
בבוקר השני, הטמפרטורה ירדה ל-6 מעלות, גשום וערפילי שאנחנו לבושים בכמה שכבות לא הכי חמות, שהרי לא נסחב בגדים חמים ומעילים ליומיים...ירדנו במונית לכפר Lao Chai, גם הוא של בני המונג השחורים.
סוף סוף רואים את שדות האורז הרבים בתוך אינספור טרסות.

האורז בצפון ויאטנם נזרע רק פעם בשנה בגלל מזג האויר הקריר יחסית ( במרכז בויאטנם חם יותר והאורז נזרע, מבשיל ונקצר פעמיים בשנה, ובדרום בויאטנם החם, האורז נזרע 3 פעמים בשנה), וכעת היינו לאחר קצירת האורז והכנת השדות לזריעה מחודשת שתתרחש בחודש מרץ.
מיד עם הירידה מהמכונית, כמה נשים שמוכרות תיקים, ארנקים ועוד רצות אחרינו. עד שלא אומרים להם no shopping הן ממשיכות ללוות אותנו.

ירדנו לכפר וראינו כיצד מפרידים את גרגרי האורז מהקליפה ע"י עלי גדול, המחובר לשוקת שיורדת כשמתמלאת במים, ויורד על מכתש מלא תרמילי אורז.

נשים טוות בגדים, שטיחים וצעיפים מצויים עשויים מצמח המריחואנה, מסתבר שיש לו עוד שימושים.

נשים אחרות מכינות את הצבע הכחול המופק מצמח האינדיגו הכחול שמושרה במים, ומשמש לצביעת בגדיהם המסורתיים.
כדי לטחון את גרגירי האורז או התירס להכנת מאכלים שונים משתמשים באבן רחיים..

חייהם של הכפריים האלו מאוד פשוטים. רובים עוסקים בעבודת חקלאות,הכנת בגדים למכירה בדוכנים ובאזורי הטיולים. בתי ספר נפתחו רק לפני 20 שנה כך שדור ההורים והסבים אנאלפביתים ברובם. כיום כל הילדים לומדים בבית ספר.

כדי לממן שנת לימודים, צריך למכור בפאלו אחד. שנה אוניברסיטאית עולה שלושה בפאלו ועוד קצת חסכונות. גם מי שלומד באוניברסיטה, כנראה שיחזור לכפר ויחפש עבודה טובה יותר. אחד מענפי התיירות הפופולריים באיזור הוא Home Stay. תיירים מגיעים ללינת לילה לארוחות אצל משפחות מקומיות תמורת תשלום. ביקרנו בביתה של המדריכה שלנו. ראינו את הפשטות של הבית. בית אפל, קערה גדולה עם פחמים לחימום, כמה מיטות מופרדות בוילונות, טלויזיה קטנה מחוברת ללויין,מטבח בסיסי ושירותים במבנה מחוץ לבית. נכנסנו קצת להפשיר.