Hoi An - My Son - Marble Mountain - Hai Van Pass

הויאן (Hoi An) שוכנת על גדותיו של הנהר טור בון, ואזור העיר העתיקה שבה הוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי.

בעיר העתיקה פגודות סיניות מקושטות, אולמות כנסיים קהילתיים, מקדשים משפחתיים, וגשר יפני מקורה.

בפי התרמילאים העיר נקראת "עיר החייטים" ע"ש המתפרות הרבות שיש בה. גם אנחנו תפרנו שם בגדים.

את היום הראשון העברנו בסיור להכרת העיר העתיקה, הצטיידות בפירות וירקות, חיפוש אחר מתפרה טובה ונהנו לראות את התיירים הרבים, דוכני הפירות והמזכרות הרבים, המסעדות החברים, ובערב את האורות הצבעוניים לקראת הכריסטמס, והשקת פנסי נייר על גדות הנהר.

ביום השני, שכרנו אופנוע קטן במחיר מצחיק של 20 שקל ליום ללא צורך ברשיון נהיגה כלל. לאחר כמה דקות של התרגלות אחד לשני, נסענו לטייל בכפרים באיזור.

תחילה נסענו לכפר הקדרים טאן הא (Thahn Ha Pottery Village). זהו כפר קטן שכל דייריו עוסקים בכדרות מפותחים את בתיהם לצפייה. נכנסנו לאחד הבתים, ראינו והתנסינו בעבודה בחימר וכמובן שגם קנינו מזכרת....

משם נסענו דרך כפרים ושדות אורז יפיפיים לכפר החקלאי טרה קואה (Tra Que Vegtables Village). זהו כפר העוסק בחקלאות ירקות, וכל שדותיו משמשים לגידול ירקות. הסתובבנו בין החלקות.

הגענו לבית חווה בשם The Watter Wheel.

בחווה זו עושים הזמנה מראש סיורים בכפר על בפאלו, אופנים ושייט בנהר, וסדנה להכנת נייר אורז. כשהגענו התנור כבר היה כבוי, אבל הראו לנו את כל השלבים להכנת הנייר אורז.
בשלב ראשון טוחנים את האורז לקמח, זה לוקח כשעתיים.

בינתיים מסיקים את התנור אבנים.

כאשר הקמח מוכן, מערבבים אותו עם קצת מים ושוטחים למין בצק דק מאוד מאוד. על התנור שמים סיר גדול עם מים רותחים. מעל הסיר מתוח אריג משי שעליו מניחים את בצק האורז.

הבצק מאודה במשך דקה אחת בלבד, ואחכ עובר יבוש על משטח עשוי מנצרים שתי וערב הנותנים לו את הדוגמה. בנייר האורז משתמשים כרול ממולא במילואים שונים.

באחד השדות ראינו לפתע דייג צעיר. כשהתקרבתי לצלם אותו, אביו קרא לי להתנסות בדייג. האבא התעלק עליי בחיבוקים ובקושי הצלחתי להשתחרר ממנו.

משם נסענו לחוף קואה דאי (Cua Dai). זהו חוף טרופי יפה מאוד. חול ים נקי מאוד, כסאות נוח מתחת לציליות מנצרים, מסעדות המגישות מאכלים ופירות שונים.

הזמנו סלט פירות טרופיים באגוז קוקוס, הגשמת חלום קטן..

ביום השלישי נסענו לסיור במקדשים ההודיים הנמצאים ב-My Son. מייסון הוא אתר שימור נוסף של אונסקו הנמצא 40 קמ מחוץ להויאן (או שעתיים לכל כיוון כשאוספים מטיילים מכמה בתי מלון...). באתר כ-70 מקדשים הינדיים בתקופת האימפריה הצ'אמית. רובם נהרסו במלחמת ויאטנם בקמבודיה וכיום נשארו כ-20 מקדשים. במקדשים טבליטים ודמויות של האלים ההינדיים.

אחר הצהריים אנחנו משלימים את סיורינו באתרי המקדשים, הפגודות ואולמות הכנסים בהויאן.

קטורת המתכלה לאיטה משנות ה-80 של המאה ה-20!!!

עם חשיכה זוגות רבים של חתן וכלה מגיעים להצטלם אל מול הגשר היפני.

בוקר אחרון בהויאן, אני יוצא ב-6:30 לצלם את חיי הבוקר. אפשר לצלם קצת השתקפויות בנהר כי הסירות עוגנות והמים לא זזים.

הנהר מלוכלך ומלא בפנסי הנייר שהושטו שם בלילה הקודם.

מספר צעירים משחקים בכדור נוצה.

הגשר היפני ממתין ללא תיירים שמפריעים לצלמו.

חתן וכלה הושכמו מוקדם לצילומי זריחה.

התחלתי לצלם צילומי פנינג. אופנועים ואופניים רבים כבר על הדרכים.

מעבורת של פועלים וכלי רכביהם מגיעה ופורקת את האנשים.

לאן ההורים סוחבים את ילדיהם בשעה כזו מוקדמת?

לאחר המשך הטיול שלי אני מוצא את התשובה. לאכול ארוחת בוקר לפני הלימודים.

אמא, אני יכולה לקחת חמגשית לבית ספר?

7:00 נפרדים מהילדים בכניסה לבית הספר.

חוזר לחדר להתארגן ליום חדש.

זהו, עוזבים את הויאן הנפלאה. נוסעים להר השיש ומעבר ההרים האי ואן.
הרי השיש הוא 5 הרים נמוכים אך מזדקרים בנוף השטוח של העיר היפה דה ננג.

ההרים שימשו במשך מאות שנים לחציבת שיש לתעשיית פסלים ותכשיטים, אך כעת מייבאים את השיש מסין כדי לא להרוס את ההרים. סיירנו בהרים, התצפיות, בפגודות ובמערות בתוכם יש מקדשים ופסלי אלים.

משם המשכנו למעבר ההרים האי ואן. הדרך יפה מאוד. מהמעבר הרים עצמו קצת קשה לראות את הנוף בהדרו עקב הסתרות של כבלי חשמל ומבנים. יותר יפה לעצור באמצע בעלייה ולהנות מהנוף (ולצלם כמובן..).

זהו, סיימנו עם הויאן הנפלאה הנוסעים לסייגון.